החלטה בתיק רת"ק 38105-03-12

            בית המשפט, לאחר ששמע את הצדדים, קבע, כי אמנם המבקש לא ידע לכמת במדויק את סכום החיוב העודף שחייבה אותו המשיבה, אך מעיון בחשבוניות ובתגובת המשיבה, אכן חויב ביתר. יחד עם זאת, ביהמ"ש דחה את טענותיו, כי חויב ביתר בקשר עם ספקי תוכן חיצוניים, וקיבל את טענות המשיבה בעניין זה. לאור האמור קבע, כי המשיבה תבצע חישוב מדויק של חיובי המבקש מחודש מרץ 2011, ותשיב למבקש את החיובים העודפים בתוספת ריבית והצמדה, כאשר תוך 14 יום תגיש אישור מפורט לבית המשפט, ותוודא כי המבקש יחויב אך על פי התוכנית אליה השתייך. כמו כן קבע, כי המשיבה תפצה את המבקש בסכום של 3,000 ש"ח בגין התנהלותה ובגין הוצאות משפט בסך 500 ש"ח. בנוסף קבע, כי המשיבה תבדוק אם ההמחאה, שלטענתה שלחה למבקש בסך 1,392 ש"ח, נפרעה ובמידה ולא, תשלם לו גם סכום זה.

            נגד פסק דין זה הוגשה הבקשה שבפני.

2.        המבקש, שסבר כי סכום הפיצוי שנפסק לזכותו אינו מספק ואינו משקף את הנזק שנגרם לו מהתנהלות המשיבה, חזר בבקשתו על הטענות שהעלה בפני ביהמ"ש קמא והוסיף, כי ביהמ"ש טעה גם בקביעותיו העובדתיות, למשל בכל הנוגע לגבייה עבור ספקי תוכן, מכיוון שביקש לחסום שירותים אלה, ולמרות זאת, המשיך לקבל את המסרונים, בגינם חויב בעשרות שקלים. מנגד, המשיבה ביקשה לדחות את הבקשה וטענה, כי הבקשה קנטרנית, טורדנית וכל מטרתה לעשות עושר ולא במשפט; היא ציינה, כי המבקש הוסיף ראיות חדשות (נספחים א-ח לבקשתו) מבלי שביקש רשות לכך ומבלי שהוצגו בפני בית משפט קמא; וכי אין כל עילה להתערב בפסק הדין של בית משפט קמא.

3.        מטרתו של בית המשפט לתביעות קטנות היא לאפשר הליך מהיר ושאינו יקר לתביעות בסכומי כסף קטנים ולמנוע מהצרכן את הקשיים הכרוכים בהגשת תביעה בצינורות השיפוט המקובלים [רע"א 5711/08 רשל פרטוק נ' סול טורג'מן בע"מ, לא פורסם, פסק דינה של כב' השופטת ארבל מיום 17/03/09; רע"א 9615/05 שמש נ' פוקצ'טה בע"מ, לא פורסם, מיום 5.7.06; רע"א 292/93 סרבוז נ' אופק בע"מ, פ"ד מח(3) 177; רע"א 8144/04 בודקר נ' בשקירוב לא פורסם, מיום 20.3.05)]. מוסד התביעות הקטנות לא נוצר מתוך מטרה לפתח שיטת דיון יעילה ומהירה כשהיא לעצמה, כי אם מתוך הרצון לסייע לאזרחים ולצרכנים הקטנים להביא את עניינם לפני ערכאה שיפוטית. אלא, שכדי להשיג את המטרה הסופית, היה הכרח בצמצום הדרישות הפורמאליות ובפישוט ההליכים המקובלים בערכאות השיפוט הרגילות. זהו גם הטעם שהמחוקק לא איפשר, ככלל, ייצוג בעלי הדין (סעיף 63 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב]), למעט ברשות ומטעמים מיוחדים שיירשמו; נקבעה גם גישה גמישה לראיות ולסדרי דין (סעיף 62 לחוק וכן תקנה 9 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976); וגם הוגבל השדה הערעורי כשהמדובר בתביעות קטנות, קרי ערעור ברשות לבית המשפט המחוזי (סעיף 64). היינו, לא מוקנית לצד, שאינו שבע רצון מהחלטת ביהמ"ש, זכות לערער, והוא נדרש לבקש רשות לעשות כן. בשל כך, יש גם להעניק משקל רב להכרעת בית המשפט שבפניו התברר העניין.

            הכלל הוא, כי אף במצב בו עומדת למתדיין הזכות להגיש ערעור, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים שנקבעו על ידי הערכאה המבררת, מאחר והמשפט מתנהל בפניה בלבד; היא זו ששומעת את העדים והיא זו שמתרשמת מדבריהם וממהימנותם. קל וחומר כשזכות הערעור אינה מוקנית, כמו במקרה שמבקשים להתערב בפסק-דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות.

4.         ובענייננו, ביהמ"ש שמע את הצדדים, בחן את עמדותיהם ובסיכומו של הליך מצא שיש לקבל באופן חלקי את עמדת המבקש, אשר כל הטענות שהעלה בבקשתו - העלה גם בפני ביהמ"ש קמא. כל טענותיו של המבקש - עובדתיות, וכאמור, אין זו מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בפסק דין על סמך בקשתו של צד לקבוע עובדות אחרות מאלו שנקבעו.

            מעבר לנדרש יצויין, כי ביהמ"ש נימק את ממצאיו, ומהעדויות שעמדו בפניו גם לא ניתן לומר, שקביעותיו חסרות יסוד. נהפוך הוא, ביהמ"ש רשאי היה להעדיף את עמדת המבקש בעניין חיובי היתר, למרות שהמבקש לא ידע לאמוד אותם במדויק (כפי שעולה הן מפסק הדין והן מפרוטוקול הדיון), ומאידך לקבל כעובדה את עמדת המשיבה, בעניין החיובים בגין ספקי התוכן, לאחר שעיין בחשבוניות ובמסמכים שהוגשו לו ע"י הצדדים.

ועוד יוער, כי אכן צדקה המשיבה בטענתה, כי למבקש אין זכות להגיש מסמכים חדשים שלא הוצגו בפני בית משפט קמא, מבלי לבקש רשות מבית המשפט לעשות כן, שכן מדובר בהגשת ראיות חדשות בערעור בניגוד לקבוע בתקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. ההלכה קובעת, כי, ככלל, בית המשפט שלערעור לא ייעתר לבקשה להבאת ראיות חדשות, אם הייתה קיימת אפשרות להגיש את הראיות בפני הערכאה המבררת, למעט חריגים מעטים, שמקרה זה אינו נכלל בתוכם.

            עוד יודגש, כי העובדה שבית המשפט העריך את הנזק שנגרם למבקש בסכום נמוך משמעותית מהסכום שנתבע, אינה מצדיקה מתן רשות ערעור, מה גם שהסכום שנתבע ע"י המבקש מוגזם לכל הדעות ובהחלט אינו מוצדק ואינו מנומק.

5.        סיכומו של דבר, לא מצאתי עפ"י החומר שהונח בפני, כי נפלה טעות בהכרעת בית משפט קמא ובנסיבות אלה דין הבקשה להידחות.

            המבקש יישא בהוצאות המשיבה  בסך של 1,000 ש"ח, אשר יועברו מהעירבון שהופקד והיתרה תוחזר למבקש.

            המזכירות תעביר העתק מהחלטה זו לצדדים.

ניתנה היום,  י"ד אב תשע"ב, 02 באוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.